עלי צעד ראשון הן הנעליים הרציניות הראשונות של הילד. הן מגיעות לא הרבה אחרי שהוא עושה צעדים הראשונים. כל הורה זוכר את הרגע שבו הילד שלו נתמך בשולחן או בספה, משך את עצמו למעלה ונעמד בפעם הראשונה בחייו. לאחר מכן מגיעים הצעדים הראשונים ועוד מעט הוא מתחיל לרוץ.

זוהי תקופה של חוויות בלתי נפסקות בעבור ההורים והילד, אבל מה קורה עם האחים הגדולים?

חוסר יחס כמעט מוחלט

מאז שהוא הגיע, אמא ואבא לא כל כך מתייחסים אליי. זה לא שהם לא משחקים איתי במשחקים שאני אוהב או שהם לא מקריאים לי סיפור לפני השינה, אבל זה כבר לא מה שהיה. פעם, כל הבית היה סובב סביבי. הייתי המלך. השליט. היום, אני צריך להיות ליצן החצר כדי לקבל משהו. אני מבין שההורים שלי עסוקים בעבודה ושליאור, אחי הקטן, דורש יותר תשומת לב, אבל גם לי מגיע. לא?

ניסיונות השתלטות

כשליאור התחיל לעשות את הצעדים הראשונים שלו, ההורים שלי התחילו לצלם ולתעד את זה. אני כל הזמן נכנסתי לפריים וניסיתי לשים את עצמי במרכז העניינים. עשיתי את זה בכך שעשיתי את עצמי עוזר לו ודיברתי בקול רם כדי שישמעו אותי.

גם כשהוא שיחק תמיד לקחתי לו את הצעצועים כי הם שלי. יותר נכון היו שלי כשהייתי קטן, אבל עכשיו אני רוצה אותם חזרה. הוא בכה וצעק ואמא ביקשה ממני שאהיה ילד גדול ואוותר לו כי הוא הקטן. ויתרתי לו. אבל בתוך תוכי לא רציתי לוותר.

נעלי צעד ראשון

נעלי צעד ראשון

כשנסענו לקנות לו נעלי צעד ראשון, הבעתי את התסכול שלי מהעניין. לא רציתי ללכת איתם והעדפתי לראות טלוויזיה או לשחק עם הצעצועים שלי. למה אבא לא יכול לקחת אותו לבד ואמא תישאר לשחק איתי? או הפוך?

זה הרגיש שהיינו 10 שעות בחנות (למרות שהיינו שם במשך פחות משעה). גם אמא אמרה שאנחנו הולכים לחנות של נמרוד כדי לקנות נעליים, אבל למוכר קראו בכלל מיכאל. מוזר. האמת שזה היה די נחמד אם אני חושב על זה. יצאנו משם עם שני זוגות נעליים חדשות, אחד לליאור ואחד בשבילי. גם הייתי ילד טוב בקניון ואבא אפילו קנה לי גלידה.

היום למחרת, היה יום שישי. אמא באה לאסוף אותי מהגן, הלכנו הביתה כדי לקחת את ליאור ואבא והלכנו לגן השעשועים כולם יחד, כמשפחה. התנדנדתי בנדנדות, התגלשתי במגלשה והיה ממש כיף. אמא ישבה על הספסל לא רחוק ממני ואבא היה עם ליאור והוא עזר לו ללכת עם הנעליים החדשות בפעם הראשונה. הסתכלתי על אחי הקטן והיה לו חיוך ענק על הפנים. הבנתי שאני חייב להיות ילד טוב ולעזור לאמא ואבא כי זה בטח שלב לא פשוט. עכשיו הם צריכים לרדוף אחרי שני ילדים ולא רק אחרי אחד. יש להם עבודה כפולה.

התגלשתי מהר והלכתי לעמוד מול ליאור ואמרתי לו "ליאורי, בוא אליי". הוא צעק "בל, בל" (קוראים לי יובל, ככה הוא קורא לי). והתחיל ללכת לכיווני. ממש באמצע הדרך, הוא נפל. הוא לא בכה ולא היה עצוב כי הוא גיבור. הוא פשוט קם והתחיל שוב ללכת אליי. הוא נפל שוב בדרך, אבל גם כאן הוא קם ובסופו של דבר הוא הגיע אליי, חיבקתי אותו חזק ואמרתי לו "כל הכבוד".

נעלי צעד ראשון

בבית אני גם עוזר

אני עוזר בבית. לא רק עם ליאור, אלא בכל דבר. אני שם צלחות על השולחן לפני שיושבים לאכול, אני מחזיר את כל הצעצועים והמשחקים למקום ואני משחק הרבה עם ליאור כדי שאמא ואבא יוכלו לנוח.

אני מודה שלפעמים אין לי כוח אליו ובא לי לשחק איך שאני רוצה ובמה שאני רוצה, במשחקים של גדולים ולא של קטנים. לפעמים אני עדיין מנסה למשוך את תשומת הלב של אבא ואמא מליאור, אבל אני ילד טוב בסך הכל.

ליאור לא כל כך אוהב את מה שההורים קוראים לו נעלי צעד ראשון. זה נעליים רגילות, למה לקרוא להן בשם מיוחד? שאלתי את אבא למה הם קוראים להן ככה והוא אמר שזה בגלל שבנעליים האלה ליאורי עושה את הצעדים הראשונים שלו. אבא קצת מבולבל כי ליאור עשה את הצעדים הראשונים שלו יחף. אני זוכר את זה טוב מאוד. אני מאוד אוהב את הנעליים החדשות שלי. כשצריך לצאת ומנסים לנעול לליאור את הנעליים, הוא הרבה פעמים בוכה. כדי שהוא לא יבכה אני מדבר איתו ומשחק איתו קצת עד שצריך לצאת. זה עוזר כי כשאנחנו משחקים יחד הוא לא בוכה ואפשר לשים לו את הנעליים.

מה ההורים עשו כשליאור התחיל ללכת?

הם קנו כל מיני דברים מוזרים כאלה ששומרים על המגירות והדלתות סגורות. אני יודע איך לפתוח אותן כי אני ילד גדול וההורים גילו לי. ליאור לא יודע איך לפתוח. אני מנסה ללמד אותו אבל אמא אמרה לי לא ללמד אותו כי הם קנו את זה בשביל שהוא לא יצליח לפתוח. אמא אמרה שאני כבר יודע שאסור לשחק עם סכינים ודברים חדים אבל ליאור עדיין לא יודע וזה מסוכן אם הוא יגיע לזה במקרה. הם גם שמו גדר בכניסה למסדרון. זה קצת מפריע לי לעבור לחדר שלי אם אני רוצה לשחק והרבה פעמים אני צריך להביא את הצעצועים לסלון אבל לא נורא.

מה קורה עכשיו?

ליאור כבר יותר גדול, הוא לא נופל כשהוא הולך ואני יכול לשחק איתו כדורגל. אני תמיד מנצח כי הוא אף פעם לא מצליח להבקיע לי גולים. הוא גם לא בוכה כשצריך לנעול נעליים ואפילו מנסה לנעול אותן בעצמו. אנחנו משחקים ביחד בכל מיני משחקים והוא לא מפסיק לרוץ בכל רחבי הבית. זה כיף כי יש לי סופסוף עם מי לשחק, אבל אין לי כוח לרוץ אחריו כל הזמן.

עכשיו, אחרי שכבר יש לו נעלי צעד ראשון והוא כבר הלך איתם כמה פעמים, יקנו לו נעלי צעד שני? אני מקווה שכן, גם אני רוצה נעליים חדשות שוב.

יובל הוא הבן הבכור והמקסים שלי. הוא בן 5 כמו שכבר הבנתם. באחד המחקרים שלי בתור קלינאית תקשורת לילדים, רציתי לבדוק איך השלבים השונים בחייו של ילד קטן משפיע על האחים שלו. איזה מקרה מבחן יהיה טוב יותר בשבילי מאשר זה של הילדים האישיים שלי?. כמובן ששיניתי קצת את הניסוח לרמת שפה קצת גבוהה יותר כי בכל זאת, הוא ילד שמדבר בשפה של ילדים.

שימו לב לילדים הגדולים כשאתם עוברים את השלבים המיוחדים האלה בחייו של ילדכם הקטן. נסו לשתף את כל האחים כדי שלא ירגישו ששכחתם אותם.

שאלות נפוצות בנושא נעלי צעד ראשון

מאיפה כדאי לקנות נעלי צעד ראשון?

בישראל יש רשתות רבות המציעות מגוון של נעלי ילדים. כדאי מאוד לקנות נעלי צעד ראשון מחנויות מוכרות ואמינות שהעובדים בה הם אנשי מקצוע מנוסים. אני ממליצה על נעלי נמרוד. מותג מעולה עם מבחר גדול ואנשי מקצוע שיודעים מה הם עושים.

מהו המחיר של נעלי צעד ראשון?

המחיר של נעלי צעד ראשון הוא משתנה ונע בין מחירים של כמה עשרות שקלים לנעל ויכול להגיע למחירים של כמה מאות שקלים. החומר ממנו הנעל עשויה משפיע רבות על איכות הנעל וכמובן על המחיר שלה.

האם כדאי לקנות נעלי צעד ראשון באינטרנט?

אפשרי, אבל לא כדאי. בקניית נעלי צעד ראשון, בעצם בכל קנייה של נעל חדשה, חשוב מאוד למדוד את הנעליים. באינטרנט אין אפשרות למדוד את הנעל ולראות איך היא יושבת על הרגל של הילד ואם היא נוחה לו. במידה והחלטתם בכל זאת להזמין נעלי צעד ראשון דרך האינטרנט – בדקו קודם מהי מדיניות החזרת המוצרים של החנות ממנה קניתם.